הגענו למקום הזה בו גברים ושוורים אוהבים להתגרות ולהדליק אחד את השני, בזירה. והנשים לדחוק בגברים, עם מניפות. תרבות הצהוב-אדום, שכולנו ראינו פעם בטלויזיה. רחובות צרים, מותאמים לשוורים לרוץ בהם ולנגוח באנשים. ניהלו מכאן פעם אימפריה.

מעולם לא דמיינתי או תיכננתי להיות כאן. אבל זה היה בדרך, אז היננו. שהינו באיזור הרובע היהודי, שלא נותר ממנו זכר. אזור תיירותי למדי, אך עדיין, כולם מדברים רק ספרדית, ומופתעים מאוד מזה שאנחנו לא יודעים ספרדית כמוהם. השפה זורמת יותר מהפורטוגזית, וקל יותר להבין אותה.

כנסיות וישו בכל מקום. קל לדמיין את האינקוויזיציה פעילה כאן, מעלה כופרים על המוקד. מוריה מנסה להבין מה הקטע של הפצע שלו באיזור של הצלעות. הלכנו לקתדרלה הגותית—הגובה של המקום בלתי נתפס, וגורם להלם בשניות הראשונות. ללא ספק המבנה המרשים ביותר בו הייתי. נסענו גם בכרכרה עם סוס, האטרקציה, לבקשת דוד שהיה באקסטזה.

למחרת ביקרנו בארמון המלכותי, שהיה קצת מיושן ותפל לטעמי. מוריה הייתה נחושה למצוא עבודה במקום, ושוחחה ארוכות עם אחת העובדות. יש עניין להתקרב למשפחת המלוכה וללמוד את אורחות חייהם. אמרתי לילדים שגם בצרפת נראה ארמון, אבל שם כבר אין מלך, כי לפני 230 שנה העם החליט לחסל אותו. עניינים של קנאה. שלושתם הסכימו שטוב היה הדבר.