המשך טיול בדרום מזרח אסיה ירד מהפרק—צריך לחזור לעבוד ברצינות ולצבור מזומנים, לאחר שהמאגרים התדלדלו והגיעו לקו האדום.

החלטנו להמשיך הלאה, וללכת עם הויז׳ן המקורי, לעבר העולם החדש.
אחרי לא מעט חיפושים ומחקר, מיכל מצאה עיירה אמריקאית שבה נוכל לחיות כאחרוני בני האדם, ולהעביר בה את שנת הלימודים, בשלג.
המקום נמצא בצד השני של הכדור, במרחק של יותר מ-20 שעות טיסה מבנקוק, למזרח או למערב.
החלטנו כמובן להמשיך מזרחה, ובכך להרוויח טיול ביפן, וביקור אצל משפחה וחברים בלוס אנג׳לס.

האריזות מעולם לא היו קלות יותר.
לא רק שלא צברנו, אלה גם הצלחנו להמשיך להיפטר.

מוריה לומדת להתמודד עם פרידות, בעיקר באמצעות בכי.
הקטנים עדיין בחלום, והגדולים כהי חושים.
אבל גם אצלה יצר ההרפתקנות לא נפגע, וכשהיא מסיימת להתפרק, היא נתקפת התלהבות לקראת השלבים הבאים במסע.

מגיעים למגרש החנייה בנמל בקופנגן.
מזוודות, לחץ של יציאה.
דוד מדווח שיש כאן פרחים יפים.
מזדכים על הרכב, סבא מנסה להתמקח.
דוד רוצה להגיד משהו, ומתבאס מזה שאנחנו טרודים ולא מקשיבים לו.
בסוף החלטתי לעצור את כולם ולהקשיב: הוא היה מאושר לשתף שיש כאן חיפושיות כמו ביבנאל.

ממשיכים לרציף. נפרדים מסבא וסבתא, ועולים על האונייה.