לא צריך יותר מכמה דקות כדי להבין שהכל כאן טוב יותר.
הטכנולוגיה מוכרת, אך היא פועלת כאן ברמה אחרת.

ולא על הטכנולוגיה לבדה עומד הדבר. ההפתעה האמיתית היא רמת השקט, הנקיון, ואיכות האוויר, בעודך נמצא בלב האיזור האורבני הגדול והצפוף בעולם.

לכאורה, לא ברור למה הדברים הטובים האלה לא הגיעו לשאר העולם, המערבי לפחות.
אך ההסבר הוא פשוט—לעומת היפנים, יתר בני האדם הם יצורים נבערים וברברים, בעלי אמונות תפלות ומידות רעות.

השוטטות בטוקיו היא נעימה, קודם כל, כי אין חשש להיתקל בטבע השרירותי של בני אדם ומכונות.
ניתן תמיד לצפות, ולא להתאכזב, לקבל את היחס הטוב ביותר, וליהנות מהטכנולוגיה המוצלחת ביותר, מכנית ואלקטרונית כאחד.
רק תרבות עתיקת יומין של כבוד ומצויינות יכולה להוביל לתוצאות כאלה.

מופעים של חמידות בכל פינה, אנטיטזה לציניות מעייפת.
אנימה ופנטזיה שולטים ברחובות.
יש עניין בסאחיות—אך גם במה שמעבר לו.

הארקייד—מקום פולחן.
מקום הפולחן—חגיגה פנתאיסטית של יסודות החיים; הסנפת קטורת, זריקת מטבעות לתוך לוע של דרקון, התבטלות עצמית, אהבת הגורל.

בסוף מצאנו את הסושי המושלם, גרסאת פאסט פוד.
אתה מזמין מתוך טאבלט מנות קטנות, והצלחות נוסעות על מסילה היישר אלייך, בתוך פחות מדקה.
מלצר אחד על 40 שולחנות.
קשה להבין למה לא רואים יותר את היישום הזה, ומוריה הביע עניין לייבא את הטכנולוגיה לישראל ולעשות מליונים, ולו רק באמצעות ספר הוראות.

וככל שהכל מוצלח יותר, כך הנטייה להתמכרות גוברת.
ברגע שמתקרבים לחנות משחקים, הילדים נעלמים.
רמת הגירוי הצרכני דורשת טיפול הורי מיוחד: מדובר בצעצועים על סטרואידים של משחקי מחשב.
חנויות משחקים רגילות מזכירות בית עלמין.

לפני שהגענו ליפן, חששנו מהרעש שנקים במהלך נסיעות רכבת.
בסוף את הרעש הזה הקמנו אפילו ברחוב, כי גם שם שורר שקט מוחלט, כולל מצד המכוניות.
בלילה זה תענוג אמיתי, כאשר אין במקום אפילו צרצר מעצבן אחד.

בדרך לדלפק הטיסה לארה״ב ראינו לראשונה אנשים גדולים, ומשפחה עם 10 ילדים.
הגיע הזמן להיפרד עם אסיה. אנחנו עוד נחזור.