ג׳ורדן פיטרסון הגיע לאיווה.
לא היה לי הסבר טוב מדוע לקנות כרטיס להופעה-הרצאה כזו.
ועם זאת, זו הייתה הזדמנות לטיול עם מוריה.

הקהל התחיל להגיע בהמוניו ולהתיישב במקום יותר משעה לפני שעת המופע.
לבסוף האולם התמלא עד אפס מקום,
והאיש עלה לבמה והתחיל לדבר.

מונולוג שנמשך שעתיים, פלוס שאלות-תשובות.
הנושא: כוחם האפלטוני של האבסטרקטיות, קין והבל, הקרבת קורבנות.

אין ספק, הקהל הגיע בקונטקסט של מלחמת תרבות.
כן, הם היו צמאים לעקיצות, אך הוא סיפק מעט מאוד מהסחורה הזו.

ועם זאת, הוא הצליח לרתק אלפי אמריקאים לכיסא,
ולגרום להם להקשיב לו בשקיקה מדבר במשך שעות,
על נושאים איזוטריים, על סף האוקולט,
כחלק ממסע ממסע קידום מכירות לספר חדש שלו.

זה היה חידוש מרענן מעולמות תוכן אחרים,
בהם נהוג להתייחס לצרכנים כעדר של טיפשים,
ובכך להפוך אותם לכאלה.

או מעולמות הדת בימינו,
שעברו רדוקציה לכתות בעלות אוריינטציה פוליטית שמאוגדות סביב הזיות משותפות,
תוך כדי איבוד יכולתם לתקשר באופן לא מקיאוולי עם הסביבה.

מסתבר שאפשר לתקשר באופן אפקטיבי ורלוונטי עד רמת המיינסטרים,
מבלי לרדת לרמת המיינסטרים.

לחיי האריסטוקרטיה, והצרכנות המעודנת