בקוריאה ציפינו למצוא גרסא אחרת של יפן.
אך הגאוגרפיה לא משקרת,
ומצאנו גרסא אחרת של סין.

אוכל בלתי מזוהה וחריף באופן קיצוני.
מודרניזציה מוגברת, לצד חורניות אינהרנטית.
חיילים ברחובות.
מתיחות ביטחונית, הגרסא האסיאתית.

הקוריאניים מוזנים בתקשורת מערבית.
במסעדה, או בתחנת רכבת,
יצא לנו להתעדכן על מצב החטופים בישראל,
או על פיגועים באמריקה.

הרחובות ריקים מילדים, וכך גם הלונה פארק.
דוד ספר בטיילת בגיונגג'ו, בערב אחד,
6 אנשים מובילים עגלת תינוק,
עם כלב בפנים, לבוש גרביונים.

הגברים הקוריאנים מטפחים את עצמם כגזע עליון,
כהכנה למלחמה.
לא תמצאו כאן אחד לא גבוהה, שרירי ומגולח.
בחדר ההלבשה בחדר הכושר הם סידרו לעצמם שורה של עמדות,
עם מראה, מנורות, ומייבש שיער אישי.
בהיעדר לחימה, עיקר העניין זה כסף ויופי.

הילדים למדו שיש קוריאה אחרת בצפון,
ומבקשים לראות סרטונים.

ברחוב רנדומלי בסיאול הבחנתי במנזר הומה, ונכנסתי להתבונן.
הופתעתי לגלות שזו לא הייתה אטרקציה תיירותית.
רק קוריאנים בגיל העמידה, באמצע תפילת ערבית,
שופכים את נשמתם בפני 3 פסלי בודהה ענקיים מזהב.