כאשר מגיעים למקום חדש, המוח עובד אחרת ביום-יומיים הראשונים,
לפני שהוא נכבה ומתחיל לעבוד על עצלן-אוטומט.
מכיוון שלאחרונה היינו בהרבה מאוד מקומות חדשים, פיתחתי מודעות למנגנון הזה,
ולמדתי להתכונן לבקר בכל מקום פעמיים: ביום-יומיים הראשונים, ובימים שלאחר מכן.

ואכן, הימים האלה התחילו לעבור.
ביקור ראשון בבית ספר ג׳ונגל: נחמד.
החופים; הפתעה לטובה.
אוכל הודי.
וגם על הכביש, לומדים איך באמת נוהגים כאן, בהרמוניה עם כל היצורים על נתיב אחד.

לאט לאט מתחילים להבין שאולי היה היגיון מאחורי ההחלטה לבוא לכאן,
ושזה לא היה מעשה שטות.

ואז קרה הבלתי ייאמן: התחלנו לחיות חיי שגרה.
בית ספר, עבודה, קניות, ימי הולדת, מפגשי חברים.
הגריינד הרגיל, רק עם הנחמה של להיות בהודו.