גואה תוכננה להיות היעד האחרון שלנו בטיול.
התעייפנו מחוויות, מיצינו את הרעיונות.
אנו מוכנים לתזוזה האחרונה, לשלב המבוכה והפרספקטיבה,
לחלק האחרון והחשוב בכל טיול:
החזרה הביתה.

ברם החלטנו שלא לחזור עתה לישראל, אלה להמשיך מכאן הלאה לנסות את מזלנו בדרום אפריקה.
שנת הלימודים, שבאופן יוצא דופן אנו מעוניינים להגיע אליה בזמן, מתחילה בינואר.
ולכן ניאלץ להסתפק בשהות של חודשיים בלבד בהודו, ולא נמשיך מכאן לסגירת מעגל,
אלה למשהו שהוא ספק חיים חדשים, ספק משהו זמני, ספק המשך טיול, ספק טיול חדש.

אכן אין משמעות להגדרות האלה.
ועם זאת, יש דווקא צדק פואטי באי סגירת המעגל:
הטיול אינו חופשה או הפסקה ממשהו. הוא המשך התגלמותם הרדיקלי-חופשי של החיים.
ובדומה לרעיון המהפכה המתמדת, יש עניין לצאת מהפרובנציאליות,
אל המרחב הטוטלי של החיים הלא לינאריים, שהם והטיול חד הם.

ויש גם נחמה בבאסה של לעזוב את הודו בטרם עת.
כי קל לדמיין את עצמנו חוזרים, ויותר מפעם אחת.